- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק רע"ב 5580/03
|
רע"ב בית המשפט העליון בירושלים |
5580-03-ב'
15.2.2004 |
|
בפני : אסתר חיות |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: משה מצונשוילי עו"ד ירון ברזילי |
: 1. שרות בתי הסוהר 2. מדינת ישראל עו"ד דנה מנחה |
| החלטה | |
בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בה נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש.
1. עובדות המקרה הצריכות לעניין הן אלה: ביום 27.11.1988 החל המבקש לרצות עונש מאסר בן ארבע וחצי שנים, שנגזר עליו בגין הרשעתו בעבירות של שוד מזוין, התפרצות, גניבה והחזקה ושימוש בסמים מסוכנים. ביום 9.4.1990 יצא המבקש לחופשה מבית הסוהר אך לא שב ממנה. כעבור כאחת עשרה שנים, בשנת 2001, נעצר המבקש בבלגיה, והועמד שם לדין על ביצוע עבירות של יבוא ויצוא סמים וכן שימוש בשם ובמסמכי זהות מזויפים. המבקש הורשע בעבירות שיוחסו לו וריצה בבלגיה עונש מאסר מיום 6.4.2001 ועד יום 31.3.2002. בתום תקופת מאסרו, ביום 1.4.2002, נעצר המבקש על-ידי "משרד הזרים" הבלגי והוחזק במעצר עד גירושו לישראל, ביום 14.5.2002. בהגיעו ארצה, נעצר המבקש והוחזר למאסר בבית-הסוהר אשל, להשלמת עונש המאסר אותו ריצה בארץ, בטרם נמלט. כחודשיים לאחר מכן, ובעקבות "טופס שהיית אסיר", המפרט את תקופת המאסר שעליו לרצות, פנה המבקש אל המשיב 1 במכתב ובו טען כי יש להפחית מתקופת המאסר שצוינה בטופס את ימי מעצרו בבלגיה - ארבעים ושלושה ימים - משום שהחזקתו במעצר זה נעשתה לצורך הסגרתו למדינת ישראל. עמדה זו לא נתקבלה על ידי המשיב 1, ולפיכך הגיש המבקש, כאמור, עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
2. במסגרת העתירה טען המבקש כי יש לנכות מתקופת מאסרו ארבעים ושלושה ימים, בהם היה נתון במעצר בבלגיה והמתין להסגרתו לישראל. המבקש הוסיף וסיפר בעתירתו כי במהלך הטיסה לארץ לווה בשוטר ישראלי ולטענתו, ניתן להסיק מכך כי אף אם לא הוסגר באופן פורמאלי למדינת ישראל, הרי שהבאתו לארץ הייתה לבקשת מדינת ישראל ובאמצעותה. יתר על כן, כך טען המבקש, בבלגיה הוא הוחתם על טפסי הסכמה להסגרה ונמסר לו שם כי לא ישתחרר עד אשר שלטונות מדינת ישראל "יבואו לקחת אותו". כמו כן, במסגרת התכתבות בין בא-כוח המבקש ובין המחלקה לעניינים בינלאומיים במשרד המשפטים, שהתנהלה בעת שהמבקש היה אסיר בבלגיה, לא נשללה האפשרות שהמבקש יוסגר למדינת ישראל, אולם לא נמסרו פרטים על כך. מנגד, חזר המשיב 1 על עמדתו לפיה אין מקום לנכות את מתקופת מאסרו של המבקש ארבעים ושלושה ימים שבהם היה נתון במעצר בבלגיה. זאת משום שאותו מעצר כלל לא היה לצורכי הסגרתו לישראל אלא לשם גירושו מבלגיה. המשיב 1 ציין כי בבדיקה שערכה המחלקה לעניינים בינלאומיים הנ"ל, נמצא שמדינת ישראל פנתה אמנם לממשלת בלגיה בבקשה לעצור את המבקש זמנית לצרכי הסגרה, אך זו סירבה, מטעמים משפטיים הנובעים מן הדין המקומי, ובסופו של דבר נעצר המבקש על-ידי "משרד הזרים" הבלגי לצורך גירוש. אשר להימצאותם של שוטרים ישראלים בטיסה בה חזר המבקש ארצה, נמצא כי אלו נשלחו לבלגיה במטרה ללוות באותה טיסה את המוסגר מרדכי יוסף בדרכו מבלגיה לישראל, אך נתבקשו להשגיח גם על המבקש במהלך הטיסה.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי) דחה את העתירה בקובעו כי מן החומר שהוצג בפניו עולה שהמבקש לא הושם במעצר זמני לפני הסגרה, וכי מסמכים שונים מצביעים על כך שמדינת ישראל לא פתחה כלל בהליכים להסגרת המבקש ולא רכשה עבורו את כרטיס הטיסה מבלגיה לארץ.
3. בבקשה למתן רשות ערעור, שב המבקש ומעלה את הטענות שהועלו בעתירה. המבקש מדגיש כי אילו ידע שאינו מועמד להסגרה (בניגוד למה שהובהר לו בבלגיה) היה חוזר לישראל מרצונו מיד עם שחרורו ממאסר ובכך נמנע ממעצר לתקופה ארוכה בבלגיה, טרם חזרתו. המבקש מוסיף וטוען כי נוכח הסתמכותו על מצג שווא שהציגה מדינת ישראל, לפיו הוא מוסגר, יש לנהוג בו כמי שהוסגר למדינת ישראל, לצורך קיזוז ימי מעצרו מתקופת המאסר שעליו להמשיך ולרצות.
המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי היא אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור. לגופם של דברים טוענים המשיבים כי מעולם לא הודע למבקש שהוא עתיד להיות מוסגר לישראל וביום 12.4.2003 אף נמסר לבא-כוחו באופן אישי כי מעצרו לא בוצע על-פי בקשה של מדינת ישראל. לבסוף, ולמעלה מן הדרוש, מציינים המשיבים כי גם במקרה של הסגרה אין מנכים בהכרח מתקופת המאסר את התקופה בה הוחזק המוסגר במעצר לפני ההסגרה.
4. רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשיגרה, אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שיש בו משום חשיבות כללית או ציבורית (ראו: רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל ו-7 אח' (לא פורסם)). הבקשה שבפניי אינה מעלה בעיה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כאמור. מן המסמכים שהוצגו מטעם המשיבים עולה בבירור כי לא ננקטו הליכים להסגרת המבקש וכי מעצרו בוצע על-דעת שלטונות בלגיה בלבד לצורך גירושו, בהיותו שוהה בלתי חוקי בגבולותיה. לפיכך, לא מצאתי הצדקה כלשהי להתערבות בהחלטתו של בית-משפט קמא.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ג בשבט, התשס"ד (15.2.2004).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
